נמאס לי לנקות אחריכם – מילים מלבו של מדריך טיולים לכל מי שמלכלך

20/10/2019 · על ידי עומר זיו

תתארו לכם שמקום העבודה שלכם היה תמיד מלוכלך. שהשירותים המשותפים בבניין היו תמיד עם ניירות טואלט שנדבקים לסוליה ושאף אחד לא היה מוריד את המים. תדמיינו שהשותפים שלכם לקומה היו זורקים במעלית את הכוס קפה ששתו בדרך למשרד ושהכיור היה עולה על גדותיו. אה כן, ושפח האשפה זרוק בדרך קבע על הרצפה. הייתם מסוגלים לעבוד בסביבה שכזו? בטוח שלא. אני לצערי עובד במקום כזה. הוא נטול קירות, מלא במרחבי עבודה מגוונים, הוא מעניין ומאתגר. כל מי שבא לבקר ולהתרשם ממנו (אפילו אורחים מחו"ל) מקבל חשק לעבוד פה גם – עד לרגע שהוא קולט כמה מקום העבודה שלי מלוכלך. באסה!

קוראים לי עומר זיו, אני מדריך טיולים ו"המשרד" שלי הוא הטבע שלנו. הוא כרגע מסריח ולכן אני כותב.

תן דעתך שלא תלכלך – כי אין מי שינקה אחריך

לשמחתי, אני מוקף באנשים שמשתייכים דווקא לאלו שינקו אחרי כל מי שמלכלך. אולם אנחנו מעט. לאחרונה יותר מכל זמן אחר הבטן שלי מתהפכת בכל פעם שאני נחשף לערמות זבל וניירות טואלט בשטח, בחניוני לילה, באתרי פיקניק ובשבילים. מה עובר לאותם אנשים בראש? זה באמת כל כך קשה לקחת את הזבל אתכם? זה ממש נוראי לאסוף את נייר הטואלט, לזרוק לשקית וללכת לשטוף ידיים? אני משתגע רק מהמחשבה לכתוב על הדברים האלו ברגעים אלו ממש. אבל למה הבטן שלי מתהפכת יותר מתמיד בתקופה האחרונה?

אני היום בן 33 ואני מודה שמחשבות על התמסדות וילדים מלוות אותי. לפתע הפנמתי שהטבע שלנו, שלא מפסיק לרגש אותי – מתקלקל לי מול העיניים ואני פוחד שהוא לא יישאר כזה עבור הדורות הבאים – שלי, שלך, שלנו. אין מצב!

טבע נקי מתחיל ונגמר באחריות אישית. אל תאשימו את הרשויות ש"אין מספיק פחים" (אני שונא שאומרים לי את זה), אל תהיו חלק מהעדר ותגידו לי "גם ככה מלוכלך פה". טיילתי במספיק מקומות בעולם בהם לא תמצאו פח במשך שבועיים הליכה ובכל זאת הטבע ללא בדל סיגריה.

דוגמא אישית זאת הדרך

לפני שנה בערך, התקבצנו לחצי יום בעמק האלה 50 אנשים יפים וטובים שנענו לקריאה של טל נמרודי ושלי ביחד עם Plastic Free Israel לבוא ולנקות קטע קטן ומלוכלך מאוד בשביל ישראל. ערמות הזבל שהוצאנו משם היו עצומות ומיותר לציין עוד כמה נשאר. הייתה זו יוזמה מרגשת ובשאיפה שיקרה שוב אינשאללה. אבל, להרים כזאת יוזמה זה לא קל ולכן הכל מתחיל ונגמר בטיול שלנו הפרטי. אגב, באותו אירוע, משפחות ומטיילים נוספים שהזדמנו למקום פשוט נסחפו יחד איתנו, ביקשו שקית והתחילו לנקותנראה הנה טעימה קטנה ממה שעשינו שם.

משנים גישה – לא משאירים כלום בטבע, גם לא נייר טואלט!

פעם אחת נתקלתי בכתבת בלוג של תייר שטייל את שביל ישראל. הוא הפריד בין החוויה שלו בצפון לחוויה שלו בדרום. החלק הדרומי ענה מאוד על ציפותיו ומהצפון הוא הזדעזע בעיקר מכמות הזבל והנייר טואלט (בארה"ב קוראים לתופעה הזו "הפרח הלבן"). באחד מתיאוריו הוא ציין שבכל פעם שרצה למצוא מקום בצל לנוח הוא נתקל בקקי וניירות טואלט. לא יכלתי שלא להזדהות איתו. כך הוא כותב:

"And there is trash everywhere. People in this country just throw their trash on the ground or wedge it in rock crevices. And the worst part is they don't bury their shit or toilet paper. At any moment on the trail if you stopped and looked around you could spot a piece of trash. I saw more trash in one day on the INT than I've seen in my combined all other hikes I bet. Anytime you are looking for shade from the hot sun and you find that lone shade tree. Guess what? Someone has taken an unburied shit under it and left their toilet paper"

היום, כשאני הולך לעשות קקי בשטח אני לוקח איתי את הנייר טואלט. לא קובר ולא שורף. מצוייד בשקית שחורה, ג'ל-אלכוהול לחיטוי הידיים ולפעמים גם באת חפירה קטן שיש לי לכיסוי היצירה. נשבע לכם, זה לא כזה קשה.

"תפוח אפשר לזרוק נכון עומר? זה אורגני"

לא. נכון זה אורגני אבל תפוח הוא לא אחד ממיני החורש הים תיכוני ובוודאי שלא צומח במדבר ועל כן מקומו לא שם. לא בנוף ולא בקרב בעלי החיים. מעל להכל קו המחשבה צריך להיות שאנחנו לא משאירים כלום אחרינו – ככה פשוט. באותו קו מחשבה הימנעו בהגעתכם לחניון לילה בפתיחת מוקד חדש למדורה, נצלו את אלה שכבר קיימים. אל תלכלו אבנים חדשות. במידה ופתחתם מוקד מדורה חדש, חיפרו בור כך שתוכלו את כל הגחלים לערום בפנים ולכסות בסיום.

תכלס, אם רוצים לשמור על הטבע נקי, אין בעיה לעשות את זה. אם אתם יוצאים לטייל במקומות ללא פחים, התכוננו מראש עם שקית זבל. אם אתם יוצאים לקמפינג? הבטיחו לעצמכם שאתם משאירים נקי אחריכם. דברו על זה, שתפו את זה. מודעות, מודעות מודעות.

ורוח אופטימית לסיכום: מאמין שלא באמת יימאס לי – עד שיהיה פה נקי ארדוף את המלכלכים ובעיקר אדבר ואפיץ את הדרך הנכונה לטייל. שנית, מצרף כאן למטה לינקים שיזכירו לנו כמה יפה החי והצומח פה וכמה חשוב שכל היופי הזה לא יילך לאיבוד. בתקווה שבפעם הבאה לא תשאירו זבל אחריכם. באף צורה.

ישראל הפראית – הצצה למה שכל כך יפה בארץ שלנו:

  • ישראל הפראית – סדרה בת חמישה פרקים כיפיים על עולם החי והטבע שלנו מהים, האוויר והיבשה. באנגלית עם כתוביות. הנה לינק לפרק הראשון על הנגב.
  • מטיילים בארץ – אם טרם הכרתם את החבר'ה המגיבים הללו אז שווה לכם לעקוב אחריהם. לאחרונה הם החלו בסרטי תוכן עם ערך מוסף וחינוכי. משתף כאן את הפרק האחרון על זוחלים. עשוי קליל וזורם.

***

אשמח לדעת מה אתם חושבים – השאירו תגובה. בעיקר אל תתביישו לדבר ולזעוק את הנושא – שתפו את הכתבה עם חברים ומשפחה.

עוד עשוי לעניין אותך

התגובות שלכם

8 תגובות על “נמאס לי לנקות אחריכם – מילים מלבו של מדריך טיולים לכל מי שמלכלך

  1. מדהים אחי!
    ממדריך טיולים אחד לשני-אחלה כתיבה ואחלה רעיון!
    כל הכבוד !

  2. כל דבריך טובים ונכונים אבל המשימה היא להגיע אל הלא משוכנעים. בנוסף, אני מאמין שיש רק דרך אחת לחנך והיא הדרך של הדוגמא. בזה הרשתות החברתיות מאד עוזרות, כי אפשר לעשות ולהראות עד שזה תופס. אל תתייאש.

  3. אהלן עומר.
    ואלל'ה כתבת ממש יפה.
    כל כך נכון, מצטרף לקריאה.
    ו. . . הבאת לי גם רעיון.
    תודה אח יקר.

  4. ישר כוח חבר יקר.
    אין לנו ארץ אחרת אז אל תתייאש.
    כל מי שקורא את זה שייקח בטיול הבא שלו שקית זבל וימלא אותה, גם אם זה רק להליכה קצרה. שינוי יבוא רק מתוכנו.

  5. כל הכבוד. אנחנו באותה הסירה ועובדים קשה לטובת המטרה. עידוד הדדי יעזור לנו לא להתייאש.

  6. כמובילת טיולי 4*4 בכל הארץ, וכמתנדבת ברט"ג, קשה לי כמוכם לראות את הזוועה. בכל פינה שכוחת אל תמצא מישהוא שהיה לפניך כאן,לפי השאריות.
    הכל עניין של חינוך. אני דורשת מהמשפחות המטיילות לערוך סיירת זבל לפני שעוזבים מקום חניה. גם אם זה חניון מוכרז וגם אם זו שיטה שהזמינה אותנו לחנות בצילה.
    עם השנים רואה אני שאין צורך יותר לבקש מהם. הם גדלו לזה מטיול לטיול. ויותר מזה, תמיד החניה נשארת נקיה יותר ממה שהייתה שבאנו אליה.
    אם כל אחד ואחד יאסוף בקבוק נידח או פחית טונה עזובה שראה בדרכו, עשינו משהוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *