שביל ישראל (פרק ה) – 5 נקודות מפתח להבנת ההבדלים בין החלק הצפוני לדרומי

26/02/2018 · על ידי עומר זיו

הפרק החמישי במדור על שביל ישראל תופס נושא צדדי אך חשוב. הבנת השביל ותכונותיו יסייעו לכם בתכנון נכון של הטיול ובהחלטה לאן ומתי לצאת. חלוקה פשוטה מחלקת את השביל לצפון ודרום. ההבדלים בינהם אינם רק בכמות הירוק הנגלת לעין אלא גם בתנאי השטח, הנגישות, כמות המים ועד איכות קליטת הסלולר. הבנת המשמעות של הליכה בשביל ישראל במרחב הצפוני או הדרומי היא חשובה ולכן ריכזתי כאן 5 נקודות מפתח שכדאי להכיר ולהבין בנושא.

israel-national-trail-north-and-south-part

רגע, אבל איפה עובר הגבול בין החלק הצפוני לדרומי?

אז זאת באמת שאלה שראויה להישאל. ובכן, נוהגים לחלק את השביל כך שהעיר ערד היא האמצע. כלומר לכל המרחב של דן עד ערד אתייחס כמרחב צפוני ולכל מה שדרומית לעיר ערד..כן, ניחשתם נכון, חלק דרומי. אציין רק שזאת חלוקה שאני בחרתי ללכת לפיה והיא לא טאבו. מאמין שיש שיחלקו את השביל אחרת. אז קדימה, הנה מספר נקודות מפתח והבדלים בין החלקים.

טופוגרפיה (פני השטח):

בצפון: ככלל בשביל ישראל, ההולכים מצפון לדרום מרוויחים למעשה סרגל מאמצים יחסית נוח. המאמץ ופני השטח מאפשרים התחלה לא קשה במיוחד ולא מאתגרת. הטיפוסים והבדלי הגובה אינם משמעותיים ודרמטיים כמו בדרום. ההולכים מצפון לדרום לרוב יעשו זאת בסתיו (ראו: פרק א – מתי לצאת לשביל ישראל לעוד מידע בנושא).

בדרום: תנאי השטח מזמינים חוויה אחרת לגמרי. הטיפוסים ותוואי הדרך מאתגרים. החל מהעפלה לפסגות הנגב ועד הליכה על הר כרבולת (המכתש הגדול) בזווית של 45 מעלות לכף הרגל למשך כמה שעות טובות.

מסקנה >> הצפון יותר ידידותי למטייל המתחיל. היוצאים בסתיו יתחילו מחלק זה בכל מקרה, ואילו המתכננים לצאת ו"לטעום מהשביל", להתנסות או אם יש לכם רק חודש לטייל, יכול להיות שתרצו להתחיל בצפון בכדי להקל על עצמכם קצת.

נקודות מילוי מים והצטיידות:

בצפון: בחלק זה קל יותר להצטייד בעוד אוכל, מים, ציוד טיולים או לחילופין גם להיפטר מציוד עודף. אם אקח לדוגמא את נושא המים, אז למרבית ימי ההליכה אין צורך ביותר מ-3 ליטרים. הסיבה: יישובים, תחנות דלק, מרכזי קניות שמאפשרים להקל על העומס.

בדרום: בדיוק ההפך. מרחקי ההליכה ללא יישוב גדולים יותר. יש פחות תחנות דלק, פחות מרכזי קניות. כמובן שזה מה שהופך את הדרום לחווית הליכה מטורפת. אולם, בכל הנוגע להצטיידות ונקודות מילוי מים או אוכל יש לתכנן ביתר קפדנות וכמובן שיש צורך בהטמנות מים בחלקים מסוימים. מערד ודרומה נהוג ללכת עם כמות מים גדולה יותר (5 ליטר).

מסקנה >> הצפון יותר ידידותי למטייל המתחיל. הדרום פראי ומאתגר יותר ומחייב תכנון קפדני למען הבטיחות והחיים שלכם. ואילו המתכננים לצאת ו"לטעום מהשביל", להתנסות או אם יש לכם רק חודש לטייל, יכול להיות שתרצו להתחיל בצפון ולהוריד את "הכאב ראש" בנושא הטמנות המים מסדר היום שלכם.

קליטת סלולר:

בצפון: קליטת הסלולר במרחבי הצפון גדולה יותר. אין יום שלא יהיה לכם קליטה בנקודה כזאת או אחרת וגם לאורך הדרך כולה.

בדרום: במרבית המקטעים יש קליטה, אולם, כיסוי הסלולר הוא פחות טוב, בעיקר בעומק הנגב.

מסקנה >> הליכה במקטעים הדרומיים מחייבת אתכם לוודא שיש מישהו נוסף שיודע מה המסלול שלכם ולהיכן אתם אומרים להגיע. שתפו עוד מישהו במסגרת הזמנים שלכם. לעיתים, יהיו יומיים-שלושה רצופים שלטלפון לא יהיה שימוש (כמו למשל ההליכה ממכתש רמון לספיר). לפני מקטעי עומק העבירו הודעה בדיוק מאיפה אתם יוצאים ושילחו הודעה שיצאתם או שלפחות הכל סבבה.

מקורות מים וצל:

בצפון: שפע של יערות קק"ל וחורש ים תיכוני מאפשרים למצוא צל בכל מקטע. המונח מקורות מים מתייחס למעיינות ונחלים המאפשרים להתרענן בימים חמים. לא לשתייה!

בדרום: ממש ההפך. דלות של מקורות מים ומרחבים שלמים ללא צל בכלל. ההליכה על שלוחות ורכסים בדרום מלווה בקרינה חזקה ובהרבה מן המקטעים שתלכו בחלק הדרומי הצל יהיה בעיקר כתוצאה ממפנה השמש אל מול הסלע או המצוק. את אלו תחפשו ובחסותם תישבו או תנוחו. באפיקי נחלים עצי השיטה יהיו לכם לצל. בכל הנוגע למקורות מים, בעונת פרבואר-מרץ, הרלוונטית בעיקר ליוצאים מדרום לצפון, יהיו מרבית הגבים מלאים משטפונות החורף. ההולכים בעונת הסתיו יגיעו לדרום ולגבי המים במצב פחות מזהיר, אולם חלקם עדיין יהיו מספיק סבבה בכדי להתרענן.

מסקנה >> יש להיות מוגנים וחכמים בשמש כאשר מטיילים בדרום. אין להקל בזה ראש כלל. בצפון, שפע הצל ומקורות המים הזורמים מעצימים את החוויה כמובן. היערכות מראש למקטעי הליכה במדבר היא חשובה, כתבתי על זה קצת בכתבה כאן על טיול לבד בנגב.

שביל ישראל חלק צפוני ודרומי
עץ השיטה והצל הנפלא שהוא סיפק לנו היה הדבר הכי נחוץ אחרי הטיפוס והירידה מכרבולת חרירים בדרך לערבה.

נגישות:

בצפון: כל החלק הצפוני מאפשר לכם לצאת מן השביל במידת הצורך. כבישים ראשיים או דרכי גישה נוחות להליכה מאפשרות גם להגיע אליכם לביקור. צריכים להוריד ציוד, רוצים שיקפיצו לכם משהו? בצפון זה הרבה יותר קל.

בדרום: ארצנו קטנה ולכן יומיים הם לרוב הזמן שתהיו רחוקים מכביש גישה כזה או אחר. אולם, השהייה וההליכה בעומק הנגב, לעיתים במקומות שרק ג'יפ יכול להיכנס אליכם מקשה על הנגישות שתהיה לכם לפתרון בעיות, תיאום ביקורים וכדומה. הכניסו לסדר הפעילות שלכם מבט כללי על המסלול (רצוי באמצעות מפה) וכך תכירו טוב יותר את המרחב בו אתם מטיילים.

מסקנה >> חברים ומשפחה ירצו לבוא לבקר אתכם. טרם יציאתכם לשביל נסו לתאם זאת לחלק הצפוני. כמו כן, הכירו היכן אתם נגישים יותר או פחות, כך תוכלו לדעת למשל האם יש צורך בלהצטייד ביותר אוכל במקטעים מסויימים או האם יש אפשרות לבקש ממלאך שביל איסוף או הקפצה של ציוד נוסף ועוד.

סיכום:

הבנת ההבדלים חשובה בראש ובראשונה להכנות שתצטרכו לעשות טרם יציאתכם לשביל ישראל. בעיקר היה חשוב לי להעביר את ה- MindSet שיש לדבוק בו בזמן הליכה בחלק דרומי או צפוני. לדוגמא: לדעת לשמור על הגוף מפני החום במקטעים ללא צל ולאורך זמן, להכיר שאם אין לי קליטת סלולר לא אוכל להיכנס לסיפור דרך או מידע באינטרנט שאני צריך ולכן אדאג להעתיק את המידע על נייר) ועוד דוגמאות נוספות.

כל תהליך ההכנה לשביל הוא חוויה. אני ממש נהנתי ממנה ועדיין נהנה בטרם יציאה להליכה רצופה בשביל ישראל או שבילים אחרים. תכנון נכון גורם לי ליהנות ולהרגיש בטוח יותר.

***

יש לכם מה להוסיף? אשמח לשמוע ולדעת מה אתם חושבים – השאירו תגובה.

 

למדור שביל ישראל ולכל הפרקים לחצו כאן

התגובות שלכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *