“וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־אֲמַצְיָה לֹא־נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן־נָבִיא אָנֹכִי כִּי־בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים” (עמוס ז, יד).
לא נביא, לא בולס שקמים ולא מגדל בקר – כולה מדריך טיולים אנוכי ואני רואה את אותן תחזיות כמו כולם. נכון, בואו של החורף הוא תמיד זמן מרגש אך לצידו מגיע גם אתגר למי שמדריך טיולים. בכל עונה אני תמיד שואל את עצמי לא מעט פעמים היכן עובר הגבול בו אפשר לצאת לטייל עם קבוצה או לא בכל הנוגע לתחזית הצפויה. אז הנה נקודה למחשבה, גם אם היא קצת מובנת מאליה.
יום חג לציידים, אי נוחות קלה למדריכים
יש שלב מסוים בקיץ, בואכה הסתיו, שאתה אומר לעצמך “יאללה, שיבוא קצת גשם ישטוף הכל”. הרי רטוב זה נקי לא? אחרי קיץ כל כך ארוך סוף סוף החורף כאן.
ובכל זאת, לצד רגשות השמחה ושאיפות האוויר הרטוב מתעוררת אי נוחות קלה, בעיקר בקרב מדריכי הטיולים. הרי אי אפשר באמת להתחמק מן העובדה שאחד מן הטיולים, או אפילו כמה מהם, יפלו תמיד על ימים של מערכת חורפית, לעיתים קלה אך עדיין כבדת משקל.
ואכן זוהי שעתו היפה של סימן הקריאה והאזהרה באתר השירות המטאורולוגי (השמ”ט) שהופך כמו העלים בסתיו, מירוק לצהוב. בנוסף, לתיאור המילולי של התחזית יצטרפו צמד המילים “חשש לשטפונות” “וגשם מקומי”.
אני מודה שיש בתוכי אמביוולנטיות קלה בשלב הזה. הרי תיאורים רווים בגשם הם יום חג לציידי השטפונות. בתכלס, הייתי רוצה להצטרף לזיארה הקבועה לאגני הניקוז של הצין או החימר ולהיות שם “בגל הראשון” (הרגע הזה שאתה תופס את השטפון מגיע), אבל כל מה שיצא לי מהפה זה “שיט, למה דווקא על יום הטיול”.
אי נוחות ואי ודאות הלכו לטייל
עכשיו צריך לקבל החלטה, יש טיול או לא. האי נוחות הקלה כבר צירפה אליה את האי ודאות לגבי הכיוון של מזג האוויר. וכך מתחילה לה מסכת ריפרשים של מודלים מכל אתרי התחזית בארץ (השמ”ט, מטאו טק, התחזית ישראל) ומודלים בינלאומיים. אולי באחד מהם אמצא את הגאולה – זאת שתרגיע אותי שבאיזור הטיול שלנו יהיה בסדר.
ומה אם לא אמצא?
חוזר למודל, איך לא. מנסה לבדוק אפשרות להדרים להר הנגב ומקווה שהקבוצה תזרום על השינוי. אבל רגע, כתוב “חשש לשטפונות”, עוד לא צוין איפה. נחלי המזרח? נחלי הדרום? (מה בכלל ההבדל בינהם שאלתם את עצמכם פעם?) אי אפשר לקבל החלטה ככה באמת. נחכה למודל של הבוקר.
בוקר טוב.
ריפרש.
באסה, מודל המשקעים לא ממש שונה מאתמול. ומה בדבר התיאור המילולי לתחזית? הנה פה יש קצת שינוי: החשש לשטפונות הפך לחשש קל ומוגדר לנחלי המזרח בלבד. יש תקווה! נראה שאם נטייל בהר הנגב נהיה בטוחים. רגע! יש לי רעיון עוד יותר טוב, אציע ל’אי הנוחות’ ול’אי הודאות’ להצטרף לטיול וזהו.
הן לא בעניין.
“אם היית יוצא לבד אולי היינו שוקלות לבוא. אבל עם קבוצה? פחות מתאים לנו לקחת הימורים” אמרו לי. “אנחנו הולכות רק על בטוח” צעקו וברחו.
הטיול בוטל.
לא כיף לבטל טיול
עבור הרבה מהמטיילים והמטיילות יום הטיול הוא אוויר לנשימה. לא כיף להגיד להם שהטיול נדחה. במיוחד כשנראה ששום דבר ממה שדיברו עליו בתחזיות לא מתממש.
עד שהוא מתממש…
אני שונא לבטל טיולים, שונא! ובכל זאת אסור לנו להמר על בטיחות המטיילים שהולכים אחרינו. נכון, לא צריך לבטל כל פעם שיש גשם ובהחלט ניתן לטייל בצורה בטוחה גם בימים חורפיים. אבל, חשוב שנדע להסתכל מעבר לתחזית השעתית – מדריכים ומטיילים עצמאיים כאחד. מתפקידנו לקחת בחשבון את תוואי הדרך במידה ויש גשם, חציית ערוצים, אבנים חלקות (אשר עשויות להיות לפתע מסוכנות ובכלל בגלל הגשם של היום שלפני), עוצמת הרוח ועוד. ותתכוננו, לא תמיד ידעו להבין למה ביטלנו.
כמו אימפריות גם מודלים מתרסקים ותחזיות מתבדות להן. קראו על עונות מעבר באתר התחזית ישראל ותבינו איך במהרה החשש הקל יכול להפוך באותו יום בצהריים לכבד ולא רק שנחלי המזרח שוטפים אלא גם הר הנגב ונחלי הדרום. קרו מקרים בהם אלו שלקחו איתם את האי ודאות והאי נוחות לטיול שילמו על כך בחייהם.
אז לא טיילנו היום, בקטנה. תמיד נוכל לטייל מחר…
פשוט תהיו זהירים
עונות המעבר והחורף הופכות את ניהול הסיכונים למורכב יותר ובעיקר הולכות לאתגר את האגו שלנו. אם אתם שואלים אותי אולי זה זמן טוב לשלוח אותו לשנת חורף.
או לבלוס שקמים איפשהו.
***
אני ממש ממליץ לעקוב ולחקור את האתרים והקבוצות האלו. בחלקם תוכלו למצוא מאמרים מעניינים בנושא עונות מעבר, שטפונות וכו’. כנל לגבי קבוצות הפייסבוק.