ישראלי, ברזילאית ושתי גרמניות יצאו לטרק בישראל. לא היה זה לשביל ישראל, חוצה גולן או ים אל ים. בטיול הזה יצאתי להדריך בשביל הבשורה, ההולך בדרכו של ישוע מנצרת ועד כפר נחום שבצפון הכנרת. נוף, כנסיות וברית חדשה.
שביל הבשורה – יום הליכה 1:
נקודת יציאה: כנסיית הבשורה נצרת. נקודת סיום: מושב אילניה. אורך: 20 ק”מ (יום הליכה מלא). נקודות עניין: כנסיית הבשורה, הר תבור. נקודות מילוי מים: יער בית קשת.
האמת שהתחלנו בשווארמה בשוק בנצרת. יצאנו מהמרכז והגענו בשעת צהריים למרכז העיר. תכננו את זה כך שאת ארוחת הצהריים של היום הראשון נאכל בשוק ולא נקח על הגב. כך עשינו. אחרי מנוחה קלילה התחלנו להסתובב בשוק בדרכנו אל כנסיית הבשורה. הכנסייה, בולטת בגודלה ובנויה על גבי המערה בה התגלה המלאך גבריאל למרים הבתולה. כאן הוא בישר לה שהיא הולכת ללדת את בן האלוהים על פי המסורת הנוצרית והברית החדשה. הכנסייה, מקדשת את דמותה של מרים ושייכת לזרם הקתולי. אלפי תיירים (צליינים) מגיעים אליה מכל רחבי העולם. הכנסייה מרשימה, הדלתות והחזיתות מספרות את סיפורם של מרים ושל ישוע. בקומה התחתונה נמצאת המערה והמזבח עליו כתוב “כאן הדבר נהיה לבשר”, כלומר, כאן נוצר בבטנה של מרים הלוגוס (“הדבר”), הוא ישוע. התרשמנו מהכנסייה, כיבדנו את המקום, קראנו את הסיפור בברית החדשה על התגלות המלאך למרים ויצאנו לדרך, אל שביל הבשורה.
הר דבורה, הר תבור ויער בית קשת:
עזבנו את העיר בה נולד ישוע והמשכנו מזרחה, לעבר יער בית קשת. בעצם בשטח קיימים שני שבילים: שביל ישו (יוזמה פרטית) ושביל הבשורה (יוזמה של משרד התיירות). שני השבילים מסומנים במפות סימון שבילים. בשטח, מלווים אותנו הסימון הכתום וסימון העוגן המפורסם בצבע צהוב ולפעמים סגול ובתוספת רוגם (רוג’ום) מלאכותי ויפה. בכל הנוגע לתחילת הטיול: שביל הבשורה הולך ביער בית קשת ושביל ישו יורד מנצרת דרך כפר כנא לעבר אילניה. אם אתם שוחרי הניסים של ישוע אז כפר כנא הוא המקום בו ביצע ישוע את הנס הראשון שלו (הפיכת מים ליין), הידוע כ”נס החתונה”. אנחנו, העדפנו את הנוף המיוער והמצפורים שיער בית קשת מציע ובמיוחד את הר התבור, המזוהה עם ההר הגבוה המוזכר בברית החדשה. אל ההר הזה ברח ישוע ושם נתגלו אליו משה ואליהו. שם גם התגלה לשניים מתלמידיו טבעו האלוהי של ישוע (בלטינית: הטרנספיגורציה). ההליכה אמנם ארוכה יותר אבל בהחלט שווה את זה. מיער בית קשת הגענו ישירות לאילניה, לחוות ירוק-עז בה עשינו את הלילה.
שביל הבשורה – יום הליכה 2:
נקודת יציאה: מושב אילניה נקודת סיום: מושב ארבל. אורך: 19 ק”מ (יום הליכה מלא).
נקודות עניין: הר קרני חיטין. נקודות מילוי מים: יער לביא.
האמת, שלא רצינו לעזוב את חוות “ירוק-עז”. האירוח הנעים שקיבלנו עשה חשק פשוט להישאר במקום עוד כמה שעות, לקרוא איזה ספר ולנוח. אבל, קילומטרים רבים לפנינו אז יצאנו בבוקר מהחווה היישר אל השביל. כמובן, שלא שכחנו לחתום על הקיר (המיועד להולכים בשביל) את התאריך והשם שלנו, אולי נחזור יום אחד ונחפש את החתימה. מהר מאוד הגענו ליער לביא. מזג האוויר היה עכור אבל נעים לטיול, פה ושם טפטף אבל לא נורא כלל. ההליכה ביער די נוחה.
הר קרני חיטין:
ההגעה אל ההר לא הייתה מיידית. בדרך עברנו כמה שדות מעובדים. באביב, הליכה גם במקומות כאלה היא נחמדה שכן הכל צבעוני, גבוה וריחני. כשההר ושתי פסגותיו (הנראות כקרניים מלמעלה) נגלו לעינינו בפעם הראשונה, נזכרתי שוב כמה אני אוהב ללכת ברגל. אתה נכנס לקצב, צועד בין מרבדי פרחים ופתאום רואה את ההר. אתה רואה אותו בדיוק כמו שראו אותו נוסעים וצליינים במאה ה-19 ואולי אפילו בתקופות קדומות יותר. הצטלמנו והתחלנו לעלות.
קרני חיטין הוא הר געש כבוי. למרגלותיו התקיים בשנת 1187 הקרב המפורסם בין האיובים לצלבנים. קרב שהביא לסיומה של הממלכה הצלבנית. הצלב הקדוש, עליו נצלב ישוע, נעלם מאז אותו קרב. העלייה להר יחסית קלה. זאת גם הנקודה שעצרנו לצהריים. מדובר באחת הנקודות היפות בטיול. מכאן ואילך, עברנו בעצם מהרכסים של הגליל התחתון המרכזי אל הרמות הבזלתיות הנטויות של הגליל התחתון המזרחי, אשר אחת מהן היא רמת הארבל שבקצה שלה הר הארבל המפורסם. ירדנו מההר עד לכביש המוביל לקבר נבי שועייב, מהנביאים הקדושים לעדה הדרוזית (שועייב הוא יתרו, חותן משה). משם המשכנו עד למושב ארבל.
שביל הבשורה – יום הליכה 3:
נקודת יציאה: מושב ארבל נקודת סיום: עין נון אורך: 10 ק”מ נקודות עניין: תצפית ארבל, בית הכנסת, עין נון, טבחה, הר האושר וכפר נחום. נקודות מילוי מים: ארבל, עין נון (בקיוסק ליד).
בלילה היה שמח. גשם שוטף הרטיב לי את הנעליים ששכחתי בחוץ. בלי הרבה ברירות נעלתי אותם ויצאנו אחרי ארוחת הבוקר ישר מהמושב לעבר הר ארבל. בדרך ידעתי שעליי לשנות תכניות שכן בגלל הגשם שירד לא ניתן לרדת את המצוק במסלול האדום עם הסולמות וגם לא דרך השחור. מדובר במסלולים מסוכנים כאשר הם רטובים, אין סיכון ששווה את זה. במיוחד לא עם קבוצה. בכל אופן, התצפית שווה את ההליכה עד לעץ החרוב המפורסם המשקיף על כל הכנרת. כמה תמונות, קפה, הדרכה וחוזרים אחורה. את הירידה לואדי חאמם נעשה דרך המסלול הירוק היורד מבית הכנסת העתיק.
הרידה הייתה מיוחדת מאוד עבורי. המון קברי כוכים ראינו בדרך, עדות לקיומו של היישוב ארבל העתיק. לא נראה שהולכים הרבה במסלול הזה ולכן זה הרגיש לי מאוד מיוחד. בהמשך התחברנו למסלול האדום, יצאנו החוצה מן השמורה ובדרך שביל ישראל עד לעין נון. הירידה לחלקנו לא הייתה קלה. נחנו ואז קיבלנו החלטה חכמה. הרי מעתה והלאה ההליכה היא די משעממת. שעת הסגירה של הגנים הלאומיים בכפר נחום והטבחה כבר מתקרבת ורצינו להספיק. תפסנו מונית ונסענו לבקר בכפר נחום תחילה. זהו המקום הרשמי בו מסתיים הטיול ושביל הבשורה. אחרי ביקור שם המשכנו לטבחה, לכנסיית נס הלחם והדגים ולאחר מכן עלינו להר האושר. נהג המונית כל פעם חיכה לנו. נפרדנו לשלום בתחנה המרכזית בטבריה. אני המשכתי הביתה ושאר הקבוצה נשארה בטבריה לילה ולממחרת המשיכה לירושלים.
אין לי מילים לתאר את החוויה שהייתה לי. השביל בעונה זו היה מיוחד ואחד היפים שהלכתי בהם. ההדרכה הייתה עם ברית חדשה בלבד ועם הנוף ביחד.
בחזרה למעלה
שוק נצרת
הזמנה לפיקניק עם המקומיים
חוות ירוק-עז
משאירים מזכרת בחווה
הפסקת קפה ביער לביא
סימון השביל בשטח