איפה ומתי:

• טרם פורסם מועד חדש להרצאה.
• עדכונים בדבר מועדי הרצאות נוספות ניתן לראות בעמוד הפייסבוק שלנו.
• לצפייה בהרצאה המלאה בוידאו לחצו כאן.

הרצאה על שביל ישראל – מה זה אומר?

בראש ובראשונה מטרתה לעשות לכם ולכן חשק. לצאת ולהכיר את השביל בכל דרך הרי זה מבורך. ההרצאה תחולק למספר נושאים ואורכה כשעה. נתחיל ממש מהתחלה, מהרגע שעולה בכם הרצון ומה עושים איתו ועד להכנות הנדרשות רגע לפני היציאה. לאחר מכן נדבר מה קורה בזמן ההליכה ונעסוק רבות בהתאמת ציוד טיולים נכון. לקראת הסוף ובהתאם לזמן אחלוק מספר טיפים שצברתי מטיולים רגליים בשביל ומחוצה לו.

אין הרצאה קרובה? לא נורא, ממליץ בחום לבקר במדור שביל ישראל כאן באתר. זמינים לקריאה עכשיו חמישה פרקים שימושיים ליוצאים לדרך. לחצו כאן למדריך לשביליסט

תקציר הנושאים שנדבר עליהם:

• על השביל וההיסטוריה שלו.
• עונות הטיול המומלצות.
• מה הן הדרכים לטייל בשביל (תרמילאות, חוגי הליכה ברמות שונות, כמה ימים בודדים).
• ציוד טיולים (הדגמה והבאת ציוד אישי שלי).
• כיצד להתכונן מבחינת מזון.
• הטמנות מים.
• מהיכן אוספים מידע רלוונטי.
• טיפים מנסיון אישי בשטח. 

לינקים שימושיים:

• הטמנות מים – מידע שימושי ומפות להורדה.
• שינויים בתוואי – עדכונים של יענקלה סער.
• מתי לצאת לשביל ומה הציוד הבסיסי שצריך.
• רשימת ציוד ממוקדת לתרמילאים
• אוכל בשביל ישראל – איך להתכונן ומתכונים מומלצים.
• 5 טיפים לטיול בטוח במדבר
• רשימת מלאכי שביל מתוך אתר החברה להגנת הטבע
• עדכונים מהשטח ושינויים בתוואי – החברה להגנת הטבע
• כל מפות השביל לפי מקטעים להורדה והדפסה.
• שירותי מוניות על השביל
• עמוד ענן – מפה טופוגרפית
• פורום מחפשים שותפים
• שביל ישראל עמוד הפייסבוק
• מדור ביקורת מהשטח על ציוד טיולים

הצטרפו לקבוצות הטיול הקבועות שלנו בשביל ישראל!

לפרטים נוספים צרו קשר

הפוסט הרצאה על שביל ישראל – מידע וטיפים שימושיים הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel

דואה – כמה פשוט ככה טעים. תערובת תבלינים מהמטבח המצרי, קלה להכנה ומשדרגת כל ממרח טחינה, גבינה או סלט. מה שהכי כיף זה לשלב את זה עם שמן זית. מצאתי את התערובת מרעננת במיוחד בטיולים וטרקים. כארוחת בוקר קלה, נישנוש מוקדם או פשוט כתבלין. אז הנה המתכון – אותו השגתי אגב מחברה טובה של אמי, דינה, מצרית עאסלית כמובן.

דואה – תערבות תבלינים מצרית – המצרכים:

• 100 גרם זרעי כוסברה.
• 250 גרם גרעיני שומשום לבן.
• 2 כפות כמון.
• 150 גרם בוטנים (אפשר לרכוש כבר קלויים או לקלות בעצמכם).
• 150 גרם אגוזי מלך.
• מלח.
• מחבת מברזל יצוק לקלייה.
• קערה נפרדת לערבוב המצרכים לאחר קלייתם.
  
  

הוראות הכנה:

1. ארגנו את המצרכים מראש על מנת שלא תשכחו שום דבר. יש לקלות את הרכיבים כל אחד בנפרד.
2. קליית שומשום. החלו בקליית הגרעינים למשך 6-8 דקות. ערבבו והשגיחו שלא ישרפו. יש לקלות את הגרעינים עד להזהבה שלהם. לאט לאט תתחילו לשמוע מדי פעם פיצפוצים קלים.
3. עם סיום קליית השומשום העבירו אותו לקערה נפרדת ועברו לשלב הבא – קליית זרעי הכוסברה.
4. קליית זרעי הכוסברה. כאן, זמן הקלייה קצר יותר, בין 2-3 דקות. חשוב להשגיח, לערבב ולא לשכוח ליהנות מהריח המדהים שיוצא מקליית הזרעים. גם כאן, יש לקלות את הכוסברה עד להזהבת מרבית הזרעים ולצרף אותם לגרעיני השומשום על מנת שיתחילו להתקרר.
5. במידה ורכשתם בוטנים קלויים ניתן לוותר על קלייתם. במידה ולא, מומלץ לקלות אותם למשך 3 דקות יחד עם אגוזי המלך ולהוסיף לקערה עם שאר המרכיבים.
6. הניחו לכל התערובת להתקרר מעט במשך 10-15 דקות.
7. הכניסו את התערובת למעבד מזון.
8. הוסיפו את הכמון והמלח (תתחילו עם כף וחצי מלח) ותנו בראש.
9. לאחר טחינה של כמה שניות בידקו את מצב זרעי הכוסברה. אם אתם רואים שיש הרבה זרעים שלמים המשיכו לטחון עוד כמה שניות.
10. אין מרקם אחד שהוא מומלץ. אני אישית אוהב את התערובת אוורירית ולא טחונה לגמרי. 
11. צירפתי את כל שלבי ההכנה בתמונות בתחתית העמוד.

דואה עם שמן זית, אחסון ואכילה:

איך לאכול? קודם כל קחו כפית ככה ישר מהתערובת לפה (מנת סידן טובה). הדרך הקלאסית לאכול את התערובת היא לקחת קערה קטנה עם שמן זית, לטבול בה את הלחם ולאחר מכן לטבול אותו בתערובת (השם ישמור כמה זה טעים). בגדול התבלין הולך טוב על טחינה, קוטג', חמאה, דגים וסלט. מומלץ מאוד לאחסן את מרבית התערובת בכלי אטום ולהשאיר כלי קטן על מדף התבלינים בהישג יד. הדואה מחזיקה שנה בכיף. 

אחלה תבלין וארוחת בוקר בטרקים ובשביל ישראל:

מומלץ להכניס את הדואה לפקל התבלינים שלכם (אני משתמש בסט מנות מטרנה של תינוקות – ראו תמונה ראשית). בשעות הבוקר המוקדמות, שעדיין לא ממש רעבים, אפשר להסתפק בפרוסה קלה, נגיעה של שמן זית וכמה ביסים. הרבה פעמים אני מנסה להימנע מארוחה מאוד כבדה בבוקר על מנת להישאר קליל. שתי פרוסות של דואה עם טחינה או אפילו רק עם שמן זית מספקות אותי. אבל זה אני. כמובן שאפשר להשתמש בו כתבלין לכל ארוחה אחרת ביום. בתיאבון!

הכנתם את התערובת?  אשמח לשמוע איך היה לכם ואפילו שילובים מעניינים שהצלחתם לגלות, השאירו תגובה.

למתכונים נוספים לחצו כאן

קודם

הבא

הפוסט דואה – תערובת תבלינים מצרית | טוויסט מזון מרענן לטרק הבא שלכם הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel

הפוסט פרק 3 – שביל ישראל (פודקאסט) הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel

הפוסט שביל ישראל – ההרצאה המלאה בוידאו הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel

מתי לצאת לשביל ישראל היא השאלה הראשונה שמגיעה בדרך כלל מיד אחרי שהחלטתם שבא לכם לצאת לחוויה המדהימה הזאת. לכן, הכתבה ראשונה מבין סדרת כתבות שיעסקו בשביל ישראל מוקדשת למידע הבסיסי ביותר שהוא בין היתר, מה המועד הנכון להתחיל ללכת. מקווה שסדרת הפרקים הזאת תהיה שימושית עבורכם, החל משלב התכנון ועד ההכנה הנדרשת בטרם היציאה וכולל ההתמצאות בשטח.

מעדיפים לשמוע ופחות לקרוא?
פרק 3 בפודקאסט שלנו עוסק כולו בשביל ישראל – לחצו להאזנה

מתי לצאת לשביל ישראל וכמה זמן זה לוקח:

אורכו של שביל ישראל הוא 1,000 ק"מ. הליכה בשביל מתחילתו ועד סופו אורכת בממוצע 50-45 יום ומומלץ ביותר לשריין חודשיים עבורו ביומן. הזמן שייקח לכם לסיים אותו מושפע מקצב ההליכה שלכם, מכמות השבתות או הימים בהן תרצו לנוח וכולל לעיתים גם הרפתקאות צד (התנדבויות לדוגמא) שגם קיימות בדרך.

בין אם תכננתם לצאת לכל שביל ישראל בבת אחת או ללכת אותו במקטעים – העונות המתאימות ביותר הן הסתיו והאביב. בעונות מעבר אלו, מזג האוויר בישראל נוח לטיול בכל הארץ. אולם, קיימים מספר דגשים שכדאי וחשוב לדעת בהקשר של כל עונה:

בסתיו:

כיוון הליכה מומלץ: מצפון לדרום | מתי לצאת: בין החודשים ספטמבר ועד נובמבר.

למה? בצורה הזאת, ככל שמזג האוויר מתקרר יותר, אתם הולכים ומתקדמים דרומה אל מזג אוויר נעים ודי אידאלי למדבר. יציאה מאוחרת (דצמבר ואילך) כבר אינה יעילה ועשויה לפגוע ברצף של הטיול שכן הסיכויים למזג אוויר גשום וחשש לשטפונות הוא גבוה יותר – וזה גם מסוכן. עוד כדאי לדעת ששעות האור מועטות ולכן על הטיולים להתחיל מוקדם ככל האפשר.

באביב:

כיוון הליכה מומלץ: מדרום לצפון | מתי לצאת: בין החודשים פבואר ועד מרץ.

למה? בדרך זו תתחילו במדבר כשעדיין קריר וככל שמזג האוויר מתחמם אתם תעלו צפונה אל איזורים קרירים ומוצלים יותר. יתרונה הגדול של עונה זו היא הפריחה המלווה אתכם לאורך כל הדרך. בנוסף לכך, מקורות המים, הגבים והמעיינות מלאים.

***
במידה ובחרתם לצאת לחלק קטן מהשביל (יומיים עד שבוע) תדעו שיש לכם יותר גמישות בבחירת הכיוון וגם בחלון הזמן (למשל, ללכת את המקטע הצפוני בלבד בחודשים אפריל-מאי זה בהחלט ריאלי). הטיול בקיץ לעומת זאת (יוני-אוגוסט) הוא פחות מומלץ. מזג האוויר החם מסוכן מדי לטיול ארוך, במיוחד במדבר. בשיא החורף, אפשר עוד לשקול טיול בכמה מקטעים בדרום הארץ. זיכרו לתכנן את המסלול ולא להקל ראש כאשר יש חשש לשטפונות.

מה הציוד הבסיסי ביותר שצריך להיות לכם?

לא משנה אם אתם תרמילאים, מטיילים מתחילים או מטיבי לכת על השביל, מומלץ מאוד להצטייד בכמה פריטים בסיסיים וחשובים ביותר:

• נעליים – מומלץ להצטייד בנעליים סגורות. נעל טיולים טובה צריכה להיות עם סוליה מחורצת אשר תתן לכם אחיזה טובה בקרקע ובסלע. נעליים המוגדרות לטיולים עדיפות על נעלי ספורט או מגפיים אוסטרליות (בלנסטון, רדבק וכדומה). הקפידו למדוד את הנעל וללכת איתה טיפה לפני הטיול והציאה לשטח.

• תרמיל – מומלץ תרמיל עם רצועות אגן. רצועות כאלו ניתן למצוא בתרמילים קטנים, בינוניים וגדולים. מדובר בחלק חשוב המאפשר לכם לשאת את המשקל בצורה נכונה (כאשר העומס יושב על עצמות האגן ולא על הכתפיים). שימו לב שהתרמיל נוח לכם ומתאים גם לבקבוקי מים גדולים. לטיולים חד-יומיים יש צורך בתרמיל בנפח 30-25 ליטרים. בטיולים דו-יומיים או עד שבוע הצטיידו בנפח תרמיל שבין 40-50 ליטרים ולטיולים ארוכים מאוד יש צורך בתרמיל בנפח 60-80 ליטרים.

• מקלות הליכה – ממש חשוב! מדובר בציוד טיולים שישמור עליכם מכאבי ברכיים. מקלות הליכה מכניסים קצב להליכה, שומרים עליכם בירידות ודוחפים אתכם בעליות. הקפידו מהתחלה על הליכה עם זוג מקלות ולא עם מקל בודד.

•  פנס ראש – תמיד טוב שיש בתרמיל. על תסמכו על הטלפון ורצוי לשמור את הסוללה בנייד למקרי חירום. הפנס רלוונטי בעיקר למתכננים לינות שטח.

• מפה – נכון, יש היום אפליקציות וג'י פי אס נגיש, אך הם לא תחליף. הצטיידו במפת טיולים מעודכנת המתאימה לשביל ישראל. כיום, המפות הנפוצות ביותר הן מפות סימון השבילים המוכרות של החברה להגנת הטבע או המפות של שביל נט. וודאו שהמקטע והמסלול אליו אתם יוצאים מופיע על המפה.

בין אם זה ליום אחד, שלושה ימים, שבוע או חודשיים, הקפידו לארוז רק את מה שאתם צריכים באמת. ככל שתצליחו להקל ולהוריד במשקל ככה תהנו יותר. "להיות קליל" זו אינה משימה פשוטה ומטיילים מתחילים עשוים לקחת יותר ממה שצריך. עם הנסיון תבוא גם המיומנות.

***

למעבר לפרק ב – רשימת ציוד ממוקדת לתרמליאים, לחצו כאן >>

הפוסט שביל ישראל (פרק א) – מתי לצאת לשביל ישראל ומה הציוד הבסיסי שצריך הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel

רשימת ציוד לשביל ישראל הוא פרק חשוב. הכנה טובה והצטיידות חכמה תקל עלינו בשטח – תרתי משמע. אז אחרי שהפרק הראשון עסק בשאלה מתי צריך לצאת לשביל ואיזה ציוד בסיסי צריך, הכתבה המובאת לכם כאן מפורטת יותר. החלק הקשה בדרך כלל הוא להחליט מה באמת צריך לקחת, באיזו כמות ועל מה אפשר להתפשר. אני מאמין שהמידע יהיה שימושי עבורכם גם לשבילים ארוכים נוספים בארץ ובעולם.

רוצים לשמוע עוד על ציוד טיולים ועקרונות אריזה?
פרקים 16-17 בפודקאסט שלנו עוסקים בדיוק בזה לחצו להאזנה

הפוסט שביל ישראל (פרק ב) – רשימת ציוד ממוקדת לתרמילאים הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel

אוכל בטרקים – גישה כללית:

הליכה בשביל ישראל ובטרקים בכלל מתחילה בתכנון נכון של הטיול – גם בהיבט האוכל. יש הבדל רב לטעמי בין הדרך שבה נאכל – והמצרכים שנקח עמנו כאשר אנחנו מטיילים לבד – לבין הליכה יחד עם שותפים. בטיול לבד אדבוק בגישה של ארוחות קצרות, לא כבדות עם כמה שפחות משקל, בעוד שבטיול עם שותפים ארוחות צהריים לדוגמא הן בדרך כלל חלק מהחוויה ויש חאפלה גדולה של פחיות טונה ואננס משומר.

היתרון הגדול בשביל ישראל הוא הנגישות שיש למקומות בהם ניתן לחדש את אספקת המזון שלנו. על כן, הזמן הארוך ביותר אליו הייתי מצטייד במקרים מסוימים היה שבוע. במקטעים מסוימים הייתי לוקח בחשבון ארוחת צהריים במרכז מסחרי וכך לוקח על עצמי פחות משקל. הנגישות למקומות בהם ניתן לקנות מצרכים ואוכל היא גדולה יותר בצפון מאשר בדרום וזה גם נתון שעלינו לקחת בחשבון.

ההליכה בשביל ישראל אורכת בין 10-8 שבועות. בעוד שחידוש האוכל במקטעים בצפון יכול להיות תוך כדי תנועה, בדרום התמונה היא שונה. לכן, אביא כאן שתי דוגמאות להצטיידות של מזון לתקופה בת שבוע  – דוגמא אחת היא הדרך בה אני מצטייד לטיול לבד והשנייה עם שותפים.

אוכל בשביל ישראל למטיילים לבד:

הארוחות נקבעות מראש:

כפי שניתן לראות בתמונה לעיל, לכל יום בשביל כבר יש את הארוחות שלו. המספרים על השקיות הם ימי ההליכה. אל השקית זיפ-לוק הגדולה (1) תמיד ייכנסו השקיות, החטיפים והמצרכים הרלוונטים לאותו יום כולל ארוחת הערב. שאר המצרכים והאוכל יהיו בתוך שקית אחת גדולה אשר תשב עמוק בתוך התיק. בצורה הזאת מתאפשרת לי נגישות לארוחות שלי בצורה נוחה ללא צורך לנבור בתוך כל השק ולבחור מה בא לי לאכול.

ההגיון מאחורי הארגון הזה: התכנון והארגון בטרם היציאה לדרך מאפשרת לי להרכיב במדויק את מה שאני צריך ללא סחיבת משקל מיותר. בזמן שאני בשטח, הסדר והארגון חוסכים לי זמן ואנרגיה אותה אני יכול לנצל למנוחה, לאיסוף עצים או כל מטלה אחרת. לי באופן אישי זה נוח מאוד.

קפה שחור, ארוחת בוקר טובה וארוחת ערב חמה:

כאשר אני מטייל לבד והמקטעים שיש ללכת הם ארוכים אז אין לי ממש הפסקות צהריים מסודרות. היום מתחיל מאוד מוקדם, מיד עם הזריחה. זאת בדרך כלל שעה שאתה לא ממש יכול לאכול ולכן אני מרתיח מים לקפה שחור (תוך כדי קיפול הציוד) ומנשנש כמה עוגיות ויוצא לדרך ונותן לרעב של הבוקר להיבנות. לקראת הבוקר המאוחר אני עוצר ונהנה מדייסת קוואקר טובה עם כמה פלחי תפוח. זוהי ארוחת בוקר מזינה שהאפקטיביות שלה בהחלט מורגשת. מכאן ואילך אני משקיע את הזמן בהתקדמות ומתבסס על ארוחות קלות וקצרות לאורך היום. מה שאומר שאין לי ארוחת צהריים ארוכה וכבדה. אני יותר מתבסס על חטיפי אנרגיה ופירות יבשים על מנת להישאר קליל ולנוע. בערב, זה זמן הפינוק ואני דואג לאכול ארוחה חמה וטובה עם פחמימות להחזרת כל האנרגיה שאיבדתי.

דוגמא לתפריט יומי:

• בוקר מוקדם (7:00-6:00 בבוקר): קפה שחור ועוגיות גרעינים קלות.
• בוקר (10:00-9:00): דייסת קוואקר עם חתיכות תפוח (חצי תפוח למנה) ופירות יבשים.
• צהריים: אין ממש ארוחה מסודרת. יש הפסקות קצרות בהן אני אוכל פירות יבשים וחטיפי אנרגיה.
• ערב: אורז / פסטה בשילוב שמן זית, חתיכות קבנוס ותבלינים.

ארוחות לדוגמא וכיצד לחשב את האוכל:

הדוגמאות המובאות להלן הן מתוך הכנה למקטע באורך 6 ימי הליכה בנגב. ההתארגנות מבחינת קניית המצרכים והחלוקה לימים אורכת יום שלם ויש לקחת זאת בחשבון במידה ועצרתם לאספקה מחדש. מן הסתם לא בכל מקום שתעצרו יהיה את כל השפע שיש בסופרים ולפעמים תצטרכו לאלתר עם מה שתמצאו בצרכנייה המקומית.

מצרכים שמריכבים את ארוחות הבוקר שלי:

• קפה שחור עלית. אפשר לשפוך לתוך קופסא אחת מתוך סט קופסאות אחד על אחד.
• דייסת קוואקר לפי משקל (5 כפות לארוחה אחת). אורז בשקית זיפ-לוק לשמירת הטריות.
• תפוח – פרי קשה שלא ימעך בתיק. חצי תפוח לארוחה. 2 תפוחים מחזיקים לארבעה ימים.
• פריכיות דבש או שוקולד  – תוספת נחמדה שיכולה לבוא בבוקר או בערב. בשביל הגיוון. פריכיות לא שוקלות הרבה.

מצרכים שמרכיבים את ארוחות הצהריים שלי:

• מיקס פירות יבשים בשקית זיפ-לוק (200 גרם משקל ליום). בדרך כלל אני שופך לתוך קערה את כל הפירות היבשים שאני אוהב יחד עם פיצוחים מכל מיני סוגים ומרכיב מזה שקיות לכל יום (ראו תמונה לעיל).
• חטיף NatureVally (אחד ליום, בכל חבילה יש שתי שורות). אפשר גם כל חטיף אנרגיה אחר.
• עוגיות גרעינים תוצרת בית – קלות, בריאות וטעימות. יכולות לשמש לבוקר עם הקפה או לנשנוש על הדרך (למתכון לחצו כאן).

מצרכים שמרכיבים את ארוחת הערב שלי:

• אורז / פסטה – מוצא את זה הכי פשוט להכנה ומספיק מזין. הפסטה מאוד קלה מבחינת משקל (300 גרם פסטה בשקית לארוחה / כוס אורז בשקית לארוחה). אפשר לפי משקל ואפשר לקנות אריזות מוכנות שרק צריך לחמם במים (מעדיף לפי משקל).
• חבילת קבנוס אחת – חותך לקוביות ומשלב בכל ארוחת ערב.
• תבלינים ושמן זית.

*החישובים נעשים באמצעות משקל קטן שיש לי עליו אני מניח את השקיות ורואה כמה גרם יש בהן. הכל כאן בגדר המלצה ואחרי הרבה ניסוי וטעייה זאת השיטה שנוח לי היום לטייל איתה ואלו המצרכים שאני מעדיף. כמה דברים נוספים: (1)  – השימוש בשקיות זיפ-לוק הוא מומלץ מאוד. שומר על הטריות וגם אטום לרטיבות (גודל S טוב למנה יומית). (2) פקל תבלינים איכותי משדרג כל ארוחה.

אוכל בשביל ישראל למטיילים עם שותפים:

טיול עם שותפים בשביל ישראל או בכלל מאפשר לסחוב מצרכים ומוצרי מזון שאני לא רואה את עצמי לוקח בטיול עצמאי. מצרכים כמו: פחיות טונה, עלי גפן משומרים, תירס, טחינה, לחם, שוקולד, עגבניות ועוד. האמת, למה לא. לטייל עם שותפים ברגל ועם תרמיל על הגב מביא לכך שלארוחות האלה מתיישבים מטיילים ומטיילות רעבים מאוד. תחת הכותרת של "אוכל בשביל ישראל עם שותפים" אהיה פחות מדויק ויותר אציג את הרעיון הכללי עם כמה דוגמאות ואף מתכונים מומלצים.

טיול עם שותפים מאפשר לסחוב מצרכים שישדרגו את הארוחות ויהפכו אותן לחאפלות כיפיות במיוחד.

מתחילים בקפה שחור ולאחר מכן ארוחות מסודרות, מפנקות ויחסית וארוכות:

ההתחלה של טיול עם שותפים די מזכירה טיול עצמאי. עדיין קמים מוקדם ולאף אחד לא התפתח התיאבון. לכן, מתחילים בקפה שחור עם איזה ממרח שוקולד או טחינה ודבש ויוצאים לדרך. לקראת השעה עשר כבר מתיישבים לארוחת בוקר ובהמשך היום לארוחת צהריים עם קפה שחור לסיום ובערב ארוחה חמה עם תה ואיזה צ'ופר. בשונה מטיול עצמאי, ההפסקות הן ארוכות יותר.

דוגמא לארוחת בוקר מומלצת:

לרוב, איפשהו בין 10:00-9:00 עולה הצורך בארוחת בוקר טובה על מנת להמשיך להתקדם. בטיול עם שותפים ועם חברים שלי לטיולים ארוכים המתכון המנצח הוא דייסת קוואקר חמה ומפנקת. כן, זאת ארוחה שיושבת וסותמת לך את הקיבה אבל היא מלאה בכל מה שהגוף שלך צריך על מנת להמשיך ללכת כמה שעות נוספות במאמץ.

ארוחה מסוג זה כוללת: שיבולת שועל, דבש, פירות יבשים, בסיס חלב / מים / רכז תפוחים טבעי, שפע של דגנים ותוספת של פרי בנוסף. הכל מתבשל יחד בסיר והתוצאה היא מעדן. למתכון מומלץ ואופן ההכנה לחצו כאן.

דוגמא לארוחת צהריים:

ארוחת צהריים בטרק היא סוג של ארוחת פועלים. פורסים על השולחן את הכל ומרכיבים כל פעם פרוסה עמוסה בכל טוב. בדרך כלל, בטיולים שלי עם שותפים יהיו המצרכים הבאים: טונה, תירס, טחינה, גבינה צהובה, עגבניות לימים הראשונים, מלפפונים, ביצים קשות ליומיים ראשונים במקסימום, לחם, בצל, עלי גפן.

אפשרויות לגיוון:

• בטרם היציאה לטרק אפשר להכין ליום הראשון סנדוויצ'ים מפנקים ולעטוף אותם בנייר כסף ולחסוך בסחיבת אוכל ליום אחד.
• אפשר גם להכין ביצים קשות ליום הראשון לפני היציאה לשטח.

כיצד לחשב את הכמויות:

• פחית טונה אחת סטנדרטית מספיקה לשני אנשים לארוחה.
• חצי עגבניה לבנאדם.
• בצל אחד גדול לארוחה (4-3 אנשים).
• חבילת גבנ"צ אחת ל-3 ימים.
• טחינה 500-400 גרם (ממליץ על הר הברכה). מספיקה ליותר משבוע.

דוגמא לארוחת ערב:

ארוחת ערב חמה ומלאה בפחמימות – זאת המטרה. בטיול עם שותפים יש מקום להשתמש גם בסיר ובמחבת לעבודה במקביל. בעוד שבסיר יתבשלו פחמימות מסוג: אורז, פסטה או פתיתים ניתן להוסיף תוספות מעניינות ובעיקר: רסק עגבניות, שעועית משימורים וקבנוס. כמובן שפקל תבלינים איכותי משדרג את הארוחה.

***

יש לכם טיפים משלכם? אשמח לשמוע ולדעת מה אתם חושבים – השאירו תגובה.

לפרק ד – הטמנות מים ואוכל בשביל ישראל, כנסו >>

למדור שביל ישראל ולכל הפרקים לחצו כאן

הפוסט שביל ישראל (פרק ג) – אוכל בשביל ישראל ומתכונים מומלצים הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel

הטמנות מים בשביל ישראל – נתוני מפתח:

• היערכות לנושא המים מתחילה מערד ודרומה – מנקודה זו שותים יותר ועושים שימוש ב 5-6 ליטרים ליום.
• השימוש העיקרי במים הוא לשתייה.
• פעולות נוספות בטרק שדורשות מים: בישול, שטיפת פנים, פקל קפה, והגיינה בסיסית.
• לא ניתן להסתדר בחלקו הדרומי של השביל ללא הטמנות מים.
• הדרום יותר פראי ויש בו פחות אוכלוסייה ותשתיות. על כן הגמישות לאילתורים היא פחותה. מה שמחייב תכנון מראש.
• תכנון טוב משלב את כל הדרכים להשיג מים (הטמנה, הקפצה, ביקור משפחתי וכדומה).
• אם אתם מתכננים להטמין בעצמכם קחו בחשבון שבמרבית המקרים יש צורך ברכב שטח. באופן אישי, זאת גישה ישנה כבר וביזבוז של זמן.
• מפות נקודות הטמנה להורדה (מקור: החברה להגנת הטבע).

כיצד לתכנן את ההטמנות:

1. מומלץ לפתוח מפה ולהבין בדיוק באילו ימים אין אפשרות למלא מים (אין מים= אין יישוב קרוב שאפשר ללכת ואין ברז בחניון הלילה).
2. לעיתים, סטייה ליישוב קרוב או ברז מים בקרבת החניון ישמשו אותנו בתום ההליכה (לפני שמגיעים לחניון אז ממלאים מים) וביום ההליכה למחרת (לפני שיוצאים להמשך הדרך אז הולכים וממלאים שוב) – כך למשל אפשר לחסוך הטמנה. תלוי מה מרחק ה"טרטור".
3. מקומות שבהם אין אפשרות למלא את המים לטובת היום שאחרי, זה המקום בו תצטרכו הטמנה – סמנו אותם. היעזרו ברשימה מטה.
4. ניתן לתכנן הטמנות של אוכל ביחד עם המים (לא בכל הטמנה, אלא בכל 5-4 ימים).
5. כעת החליטו האם אתם מעוניינים להטמין בעצמכם / לשלם למטמין / לקבוע עם חברים או משפחה.
6. בכל הנוגע למטמין בתשלום – ראו סעיף נפרד. זאת אופציה לטעמי עדיפה ונוחה יותר אשר שווה את הכסף והזמן שלכם.

מטמינים בעצמכם? וודאו ש:

1. צילמתם את המקום.
2. תיארתם בסיפור דרך כיצד להגיע להטמנה.
3. הוצאתם נ.צ או צילום מסך דרך הסמארטפון וה-GPS.

שימו לב: חשוב לכתוב ולתאר את ההגעה לנקודת ההטמנה בכתב ועל נייר. זאת משום שיכול לקרות מצב שאין לכם סוללה והסיפור דרך שכתבתם מופיע רק על הטלפון. בנימה אישית, להטמין בעצמכם זאת עבודה שיכול להיות שעם כל הנסיעות פנימה אל השטח לא מאוד משתלמת. אני מעדיף באופן אישי לשלם לנותן שירות ולחסוך את הזמן והמאמץ הכרוך בלוגיסטיקה הנל.

הטמנות בתשלום – כך זה עובד:

במידה והחלטתם לשלם למישהו שיטמין עבורכם את המים יש ליצור קשר עם המטמין מספיק זמן מראש. מרבית נותני השירות בנושא זה מכירים את כל החניונים בהם צריך הטמנה לאורך שביל ישראל. כך זה עובד:

• מטמינים מגיעים אחת לכמה זמן ושמים בנקודה מסוימת כמות גדולה של מים (שישיות לרוב), בעיקר בחניוני הלילה שאליהם הגישה ארוכה או מורכבת.
• כאשר תבקשו הטמנה בנקודה מסוימת אז המטמין יידע להגיד לכם אם נשארו לו שם מים ובאיזו כמות. קחו בחשבון שהוא יבקש מכם לדווח לו האם לקחתם את ההטמנה או לא (כך למעשה יש להם מעקב).
• במידה וסגרתם איתו, תצטרכו להעביר לו כסף ולשלוח לו אישור על העברה.
• מיד אחרי שתעבירו את התשלום תקבלו תמונות וסיפור דרך כיצד להגיע להטמנה (שוב, זיכרו לכתוב את סיפור הדרך על נייר ושלא יהיה שמור רק בווטסאפ).
• במידה ואין במקום בו אתם מבקשים הטמנה קיימת, מה שאומר שהמטמין צריך לנסוע ולשים לכם שם מים, אז התשלום יהיה בעיקר על השימוש בג'יפ.

כמה זה עולה? כמה אפשרויות:

• תשלום לפי ליטר, לדוגמא: 10 שקלים לליטר. תזמינו כמה מים שאתם רוצים.
• מחיר קבוע ומינימום להזמנה. לדוגמא: 6 ליטרים בעלות של 120 ש"ח.
• נסיעה מיוחדת להטמנה תלויה במרחק ובמאמץ. המחיר לרוב נע בין 800-350 ש"ח. אין הגבלה לכמות המים.

נקודות הטמנה ומקורות מים – חלק דרומי בלבד:

*נקודות מומלצות להטמנה מודגשות. תמיד כדאי לבדוק מול מטמינים בתשלום את מצב החניון והמקום בו אתה רוצה להטמין, ייתכן והמידע שלהם מעודכן אף יותר. *מערד וצפונה אין צורך בהטמנות.

• חניון הלילה הר יהורם נגיש לרכב רך (יש עוקב מים באחריות הפקח).
• חניון לילה קניון שחורת נגיש לרכב רך (יש עוקב מים באחריות הפקח).
• חניון לילה מפגש נחל רחם/עתק נגיש לרכב 4*4 בלבד (יש עוקב מים באחריות הפקח), ניתן לסטות לבאר אורה סטייה של כ-5 ק"מ שם יש גם מים וגם מכולת.
• חניון לילה מפגש נחל מנגן/ססגון נגיש לרכב רך אך מורכב להגיע  (אין מים), 2 ק"מ מחניון הלילה כאשר מגיעים לכניסה הצפונית של פארק תמנע שם יש ברז מים למטיילים וניתן גם לישון שם.
• חניון לילה באר מלחן נגיש לרכב 4*4 בלבד (נכון ל 1.2.21 יש עוקב מים חדש במקום – יש לבדוק מול הפקח המקומי מצבו בטרם יצאתם).
• חניון לילה נחל ציחור (אין מים).
• חניון לילה נחל ברק נגיש לרכב רך (אין מים).
• חניון לילה נחל נקרות/גב חולית נגיש לרכב 4*4 בלבד (אין מים).
• חניון לילה הר סהרונים\נחל גוונים נגיש לרכב רך (אין מים).
• חניון לילה נחל חווה נגיש לרכב 4*4 בלבד (אין מים).
• חניון לילה חוד עקב נגיש לרכב 4*4 בלבד (אין מים) או הליכה למדרשת בן גוריון 5 ק"מ סטייה מהשביל מומלץ שם יש מים ומכולת.
• חניון לילה נחל מדור/ דרך אורון נגיש לרכב 4*4 בלבד (אין מים).
• חניון לילה מפעל אורון נגיש לרכב רך (יש מים)
• חניון לילה המכתש הקטן נגיש לרכב רך (יש מים ליד הבסיס הצבאי).
• חניון לילה מצד תמר נגיש לרכב רך (בתוואי שביל ישראל הישן, אין מים).
• חניון לילה באר אפעה נגיש לרכב רך (בתוואי שביל ישראל הישן, אין מים).

***

הכתבה נכתבה באדיבות יניר יגל. יניר מספק שירותי הטמנת מים, הקפצה וחילוץ למטיילים בשביל ישראל. הטמנות המים מבוטחות למקרה של גניבה. ליצירת קשר כנסו לעמוד הפייסבוק יניר במדבר או חייגו 054-246-1066.

יניר גם התארח אצלנו בפודקאסט המעיין וסיפר קצת על מאחורי הקלעים והשירותים הנוספים שהוא מספק. להאזנה כנסו – פרק 25: על המטנות מים וציונות בשביל ישראל.

במידה ויש לכם עידכונים וטיפים מנסיונכם בנושא הטמנות מים בשביל ישראל ובכלל, אשמח לשמוע – השאירו תגובה.

לפרק ה – ההבדלים בין חלק צפוני וחלק דרומי, כנסו >>

למדור שביל ישראל ולכל הפרקים לחצו כאן

הפוסט שביל ישראל (פרק ד) – הטמנות מים ואוכל: איפה מטמינים ואיך זה עובד הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel

הפרק החמישי במדור על שביל ישראל תופס נושא צדדי אך חשוב. הבנת השביל ותכונותיו יסייעו לכם בתכנון נכון של הטיול ובהחלטה לאן ומתי לצאת. חלוקה פשוטה מחלקת את השביל לצפון ודרום. ההבדלים בינהם אינם רק בכמות הירוק הנגלת לעין אלא גם בתנאי השטח, הנגישות, כמות המים ועד איכות קליטת הסלולר. הבנת המשמעות של הליכה בשביל ישראל במרחב הצפוני או הדרומי היא חשובה ולכן ריכזתי כאן 5 נקודות מפתח שכדאי להכיר ולהבין בנושא.

רגע, אבל איפה עובר הגבול בין החלק הצפוני לדרומי?

אז זאת באמת שאלה שראויה להישאל. ובכן, נוהגים לחלק את השביל כך שהעיר ערד היא האמצע. כלומר לכל המרחב של דן עד ערד אתייחס כמרחב צפוני ולכל מה שדרומית לעיר ערד..כן, ניחשתם נכון, חלק דרומי. אציין רק שזאת חלוקה שאני בחרתי ללכת לפיה והיא לא טאבו. מאמין שיש שיחלקו את השביל אחרת. אז קדימה, הנה מספר נקודות מפתח והבדלים בין החלקים.

טופוגרפיה (פני השטח):

בצפון: ככלל בשביל ישראל, ההולכים מצפון לדרום מרוויחים למעשה סרגל מאמצים יחסית נוח. המאמץ ופני השטח מאפשרים התחלה לא קשה במיוחד ולא מאתגרת. הטיפוסים והבדלי הגובה אינם משמעותיים ודרמטיים כמו בדרום. ההולכים מצפון לדרום לרוב יעשו זאת בסתיו (ראו: פרק א – מתי לצאת לשביל ישראל לעוד מידע בנושא).

בדרום: תנאי השטח מזמינים חוויה אחרת לגמרי. הטיפוסים ותוואי הדרך מאתגרים. החל מהעפלה לפסגות הנגב ועד הליכה על הר כרבולת (המכתש הגדול) בזווית של 45 מעלות לכף הרגל למשך כמה שעות טובות.

מסקנה >> הצפון יותר ידידותי למטייל המתחיל. היוצאים בסתיו יתחילו מחלק זה בכל מקרה, ואילו המתכננים לצאת ו"לטעום מהשביל", להתנסות או אם יש לכם רק חודש לטייל, יכול להיות שתרצו להתחיל בצפון בכדי להקל על עצמכם קצת.

נקודות מילוי מים והצטיידות:

בצפון: בחלק זה קל יותר להצטייד בעוד אוכל, מים, ציוד טיולים או לחילופין גם להיפטר מציוד עודף. אם אקח לדוגמא את נושא המים, אז למרבית ימי ההליכה אין צורך ביותר מ-3 ליטרים. הסיבה: יישובים, תחנות דלק, מרכזי קניות שמאפשרים להקל על העומס.

בדרום: בדיוק ההפך. מרחקי ההליכה ללא יישוב גדולים יותר. יש פחות תחנות דלק, פחות מרכזי קניות. כמובן שזה מה שהופך את הדרום לחווית הליכה מטורפת. אולם, בכל הנוגע להצטיידות ונקודות מילוי מים או אוכל יש לתכנן ביתר קפדנות וכמובן שיש צורך בהטמנות מים בחלקים מסוימים. מערד ודרומה נהוג ללכת עם כמות מים גדולה יותר (5 ליטר).

מסקנה >> הצפון יותר ידידותי למטייל המתחיל. הדרום פראי ומאתגר יותר ומחייב תכנון קפדני למען הבטיחות והחיים שלכם. ואילו המתכננים לצאת ו"לטעום מהשביל", להתנסות או אם יש לכם רק חודש לטייל, יכול להיות שתרצו להתחיל בצפון ולהוריד את "הכאב ראש" בנושא הטמנות המים מסדר היום שלכם.

קליטת סלולר:

בצפון: קליטת הסלולר במרחבי הצפון גדולה יותר. אין יום שלא יהיה לכם קליטה בנקודה כזאת או אחרת וגם לאורך הדרך כולה.

בדרום: במרבית המקטעים יש קליטה, אולם, כיסוי הסלולר הוא פחות טוב, בעיקר בעומק הנגב.

מסקנה >> הליכה במקטעים הדרומיים מחייבת אתכם לוודא שיש מישהו נוסף שיודע מה המסלול שלכם ולהיכן אתם אומרים להגיע. שתפו עוד מישהו במסגרת הזמנים שלכם. לעיתים, יהיו יומיים-שלושה רצופים שלטלפון לא יהיה שימוש (כמו למשל ההליכה ממכתש רמון לספיר). לפני מקטעי עומק העבירו הודעה בדיוק מאיפה אתם יוצאים ושילחו הודעה שיצאתם או שלפחות הכל סבבה.

מקורות מים וצל:

בצפון: שפע של יערות קק"ל וחורש ים תיכוני מאפשרים למצוא צל בכל מקטע. המונח מקורות מים מתייחס למעיינות ונחלים המאפשרים להתרענן בימים חמים. לא לשתייה!

בדרום: ממש ההפך. דלות של מקורות מים ומרחבים שלמים ללא צל בכלל. ההליכה על שלוחות ורכסים בדרום מלווה בקרינה חזקה ובהרבה מן המקטעים שתלכו בחלק הדרומי הצל יהיה בעיקר כתוצאה ממפנה השמש אל מול הסלע או המצוק. את אלו תחפשו ובחסותם תישבו או תנוחו. באפיקי נחלים עצי השיטה יהיו לכם לצל. בכל הנוגע למקורות מים, בעונת פרבואר-מרץ, הרלוונטית בעיקר ליוצאים מדרום לצפון, יהיו מרבית הגבים מלאים משטפונות החורף. ההולכים בעונת הסתיו יגיעו לדרום ולגבי המים במצב פחות מזהיר, אולם חלקם עדיין יהיו מספיק סבבה בכדי להתרענן.

מסקנה >> יש להיות מוגנים וחכמים בשמש כאשר מטיילים בדרום. אין להקל בזה ראש כלל. בצפון, שפע הצל ומקורות המים הזורמים מעצימים את החוויה כמובן. היערכות מראש למקטעי הליכה במדבר היא חשובה, כתבתי על זה קצת בכתבה כאן על טיול לבד בנגב.

נגישות:

בצפון: כל החלק הצפוני מאפשר לכם לצאת מן השביל במידת הצורך. כבישים ראשיים או דרכי גישה נוחות להליכה מאפשרות גם להגיע אליכם לביקור. צריכים להוריד ציוד, רוצים שיקפיצו לכם משהו? בצפון זה הרבה יותר קל.

בדרום: ארצנו קטנה ולכן יומיים הם לרוב הזמן שתהיו רחוקים מכביש גישה כזה או אחר. אולם, השהייה וההליכה בעומק הנגב, לעיתים במקומות שרק ג'יפ יכול להיכנס אליכם מקשה על הנגישות שתהיה לכם לפתרון בעיות, תיאום ביקורים וכדומה. הכניסו לסדר הפעילות שלכם מבט כללי על המסלול (רצוי באמצעות מפה) וכך תכירו טוב יותר את המרחב בו אתם מטיילים.

מסקנה >> חברים ומשפחה ירצו לבוא לבקר אתכם. טרם יציאתכם לשביל נסו לתאם זאת לחלק הצפוני. כמו כן, הכירו היכן אתם נגישים יותר או פחות, כך תוכלו לדעת למשל האם יש צורך בלהצטייד ביותר אוכל במקטעים מסויימים או האם יש אפשרות לבקש ממלאך שביל איסוף או הקפצה של ציוד נוסף ועוד.

סיכום:

הבנת ההבדלים חשובה בראש ובראשונה להכנות שתצטרכו לעשות טרם יציאתכם לשביל ישראל. בעיקר היה חשוב לי להעביר את ה- MindSet שיש לדבוק בו בזמן הליכה בחלק דרומי או צפוני. לדוגמא: לדעת לשמור על הגוף מפני החום במקטעים ללא צל ולאורך זמן, להכיר שאם אין לי קליטת סלולר לא אוכל להיכנס לסיפור דרך או מידע באינטרנט שאני צריך ולכן אדאג להעתיק את המידע על נייר) ועוד דוגמאות נוספות.

כל תהליך ההכנה לשביל הוא חוויה. אני ממש נהנתי ממנה ועדיין נהנה בטרם יציאה להליכה רצופה בשביל ישראל או שבילים אחרים. תכנון נכון גורם לי ליהנות ולהרגיש בטוח יותר.

***

יש לכם מה להוסיף? אשמח לשמוע ולדעת מה אתם חושבים – השאירו תגובה.

 

למדור שביל ישראל ולכל הפרקים לחצו כאן

הפוסט שביל ישראל (פרק ה) – 5 נקודות מפתח להבנת ההבדלים בין החלק הצפוני לדרומי הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel

ציוד טיולים זה דבר יקר. נעליים, תרמיל, פנס ראש, אוהל וביגוד מקצועי יכולים להגיע למאות ואלפי שקלים. המטרה היא כמובן להשתמש בהם כמה שיותר מבלי לשלוח אותם לתיקון או לקנות חדש. הנה כמה פעולות שאני מקפיד לעשות על מנת לשמור על ציוד הטיולים שלי לאורך זמן.

הפוסט ציוד טיולים – כך תשמרו עליו בקלות ולאורך זמן הופיע ראשון בLet's Walk - Hiking Israel